השוואה נואלת: גדעון לוי מבלבל בין לוחמי חופש באיראן למחבלי חמאס בעזה בעוד האיראנים נאבקים בדיכוי למען חירות, "צעדות השיבה" בעזה היו מפגן כוח מתוכנן של חמאס שמטרתו השמדת ישראל. העובדות והציטוטים ש'הארץ' מעדיף לשכוח. שלומי בן-מאיר | 20.01.26 | לוגו "צעדות השיבה" שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס גדעון לוי כועס על צביעותם של הישראלים. בטורו ב'הארץ' הוא לועג להם על התעניינותם הרבה במהומות באיראן, ועל הזדהותם עם המפגינים נגד השלטון הנטבחים באלפים. כשמדובר באיראן הרחוקה, פתאום לישראל ולישראלים אכפת מאוד מזכויות אדם ואזרח. אך כשפלסטינים מפגינים למען חירות ונגד רודנות, ישראל טובחת בהם ללא רחם לקול צהלות הציבור הישראלי: ראו, ככה נראים לוחמי חופש וככה נראה מאבק נגד רודנות. ככה נראים המפגינים האיראנים, וככה נראים לוחמי החופש ברצועת עזה. מרבית מטרותיהם דומות. כשהיו הפגנות ליד הגדר ברצועת עזה ירתה ישראל בלא רחם, כמו שעושים עכשיו משמרות המהפכה. יותר מ–200 מפגינים הרג צה"ל בירי ו–28 אלף עזתים נפגעו, 7,400 מירי צלפים. האם נתניהו הזדעזע? האם פירסם "ידיעות אחרונות" צוואה של מפגינה? גדעון לוי מדבר כמובן על "צעדת השיבה" על גבול רצועת עזה שהחלו ב-30 במרץ 2018. לפי התיאור שלו, ממש כמו העם האיראני בימינו, העם הפלסטיני הנצור יצא אז לדרוש חירויות בסיסיות ונורה בהמוניו על ידי חיילי צה"ל. אך כרגיל אצל לוי, התיאור שלו רחוק ת"ק פרסה מהמציאות ההיסטורית. חמור מכך: לא זו בלבד שלוי מעוות את ההיסטוריה, הוא גם מבזה את המפגינים האיראנים האמיצים, שאכן יצאו לרחובות בשביל למען חירותם ונגד רודנות האייתוללות. בניגוד אליהם, מטרת "צעדות השיבה" הפלסטיניות שארגן חמאס לא הייתה חירות וגם לא זכויות אדם: כפי שמורה שמן, מטרתן הייתה לאלץ את ישראל לקבל לתחומה מיליוני צאצאי פליטים עד לחורבנה. מנהיגי חמאס איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר הבהירו לציבור העזתי שהצעדות מהוות "שלב חדש במאמץ הלאומי הפלסטיני בדרך לשחרור פלסטין כולה מהנהר לים". מדינת ישראל אכן חששה אז רבות מהאפשרות שהמתפרעים העזתים על הגדר יפרצו אותה ויעברו את הגבול בהמוניהם. היו לה סיבות טובות לכך. בנאום על הגבול ב-6 באפריל 2018, הכריז מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר: האנשים שלנו והנערים שלנו יפתיעו את כל העולם עם מה שיש להם. תנו להם להמתין לדחיפה הגדולה שלנו. אנחנו נפיל את הגבול ונעקור את לבבותיהם מגופם. הוא המשיך והבהיר שמטרתו ה"הפגנות" היא לפרוץ את הגבול ולצעוד עד לירושלים. צעדות השיבה היו רוויות באלימות: חלק משמעותי בהן היה הניסיונות הפעילים לפרוץ את הגדר ולבצע עליה פיגועים בחסות המהומות ההמוניות. חלק מהמפגינים, רבים מהם אנשי חמאס בלבוש אזרחי, הסתערו על הגדר, אחרים גלגלו לעברה צמיגים בוערים, שיגרו עפיפוני תבערה, השליכו אבנים, פתחו באש על כוחות צה"ל, והזרקו רימונים ופצצות תבערה. מזה שנים רבות, יש להזכיר למר גדעון לוי, כולל בשנת 2018, רצועת עזה מאוכלסת במחבלים רבים ונשלטת על ידי ארגון טרור המעוניין בהשמדת ישראל ושאינו בוחל ברצח אזרחיה. היות "צעדות השיבה" סכנה ביטחונית למדינה היא מסקנה של שכל ישר, ולכן אין פלא שישראל התייחסה אליהן ככאלו. גם אז, כמו במבצעים ובמלחמות ברצועת עזה לפני כן ומאז, כוחות צה"ל הפעילו כל אמצעי להקטנת הפגיעה באוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת. נתוני ההרוגים מעידים על הנוכחות הכבדה של חמאס וארגוני הטרור במהומות, כמו גם על מאמצי צה"ל להיות מדויק ככל הניתן: מחקר של מרכז המידע למודיעין וטרור ע"ש מאיר עמית, בחן את זהות הרוגי צעדות השיבה ומצא כי לא פחות מ-80 אחוז מהם מזוהים עם חמאס או עם ארגוני טרור אחרים; כ-51% מההרוגים היו מזוהים עם חמאס, וכמחציתם היו חברי הזרוע הצבאית של חמאס. מספרים אלו מוכיחים כי לא היה מדובר ב"מחאה עממית" אלא במבצע צבאי של חמאס, שנתן לישראל כל סיבה לחשוש שאם יפרוץ את הגדר, התוצאה תהיה דומה למה שראינו חמש שנים לאחר מכן, כשאלפי פלסטינים אכן הצליחו לפרוץ את הגדר, ב-7 באוקטובר 2023. כל השוואה בין הצעדות דאז למחאות האיראניות חוטאת למציאות, למוסר, ולאינטליגנציה של קוראי 'הארץ'.