'הארץ': "מאז הקמת המדינה לא הוקם בה אף יישוב ערבי" מדובר, כמובן, בשקר וכזב. שלומי בן-מאיר | 16.12.25 | העיר הבדואית רהט. הוקמה על ידי מדינת ישראל ב-1972, והוכרזה כעיר ב-1994. צילום: נתי שוחט/פלאש90 שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס במאמרו ב'הארץ' (""ציונות" היא היום החלופה התקינה־פוליטית ל"יהדות"", 10.12), יוסי קליין מבקר את ליברמן, בנט ולפיד על ניצול הפחד מהערבים כדי לפנות לבייס הימני. הוא טוען כי הציונות מילאה את ייעודה ומזהיר שהיא הפכה למסווה לפגיעה בדמוקרטיה ובזכויות המיעוטים. בשביל להגן על התזה שלו, הוא מוציא ממקלדתו דבר שקר מובהק שלא היה ולא נברא: הבייס לא רוצה שהם יקבלו זכויות, גם לא הכהניסטים. "הגוש הליברלי", או איך שלא נקרא לו, מפנה את המבט כשמדברים על הזכויות שלהם. הוא אף פעם לא שאל את עצמו איך זה שמאז הקמת המדינה לא הוקם בה אף יישוב ערבי (למעט יישוב בדואי אחד). ההדגשה שלנו. קליין טוען שמדינת ישראל מעולם לא הקימה יישוב ערבי ("למעט יישוב מדואי אחד") האם זה נכון? כמובן שלא. האמת היא שמדינת ישראל הקימה כמה יישובים ערבים משנות השישים ועד ראשית שנות השמונים של המאה הקודמת. מדובר בשבעה יישובים ועיירות שהוקמו בנגב לאוכלוסייה הבדואית, שהמדינה תכננה, מימנה ובנתה: רהט, תל שבע, שגב שלום, ערערה בנגב, כסייפה, לקייה, וחורה. בנוסף לאלו, המדינה גם הכירה ב-11 יישובים בדואים לא מוכרים במסגרת הקמת המועצה האזורית אבו בסמה (שמאז פורקה וחולקה לשתי מועצות נפרדות): אבו קרינאת, אום בטין, א-סייד, ביר הדאג', דריג'את, מולדה, מכחול (מרעית), קסר אל-סיר, כוחלה, אבו תלול ותראבין א-צאנע. הדבר לא כלל את בניית היישובים מאפס (למעט תראבין א-צנע), אולם הוא כן היה כרוך בהסדרתם החוקית, הקמת תשתיות וחיבורם לשירותים ציבוריים. אם יוסי קליין סבור כי הקמת והסדרת היישובים המפורטת לעיל אינה מספקת לדעתו, עליו לכתוב זאת. במקום זאת הוא בחר לכתוב טענה כוזבת שאינה נכונה בעליל. פנינו לעיתון 'הארץ' והפנינו את תשומת לב המערכת לטענה השגויה אמפירית שהם פרסמו בגרסה המקוונת והמודפסת. למרבה הצער, נכון לשורות אלו המאמר לא תוקן, והוא ממשיך להטעות את כל מי שקורא אותו.