מהטיה אנטי-ישראלית שיטתית לאקטיביזם מיליטנטי: כך הפך 'אל פאיס' לשופר של חמאס

"לא חסוס [סרבולו גונזלס], העיתונאי, ולא 'אל פאיס' הם אנטישמיים; זו הייתה טעות שתיקנו כשראינו אותה". כך התעקש מוקדם יותר החודש גיירמו אלטראס, ראש דסק החוץ של 'אל פאיס', העיתון הגדול והנפוץ ביותר בספרד.

מחאותיו היו ניסיון להרגיע גל של זעם על פרסום מאמר בעיתון שטען כי השופט הפדרלי של ארה"ב אלווין הלרשטיין, העומד בראש משפטו של ניקולאס מדורו בניו יורק, "עשה מאמץ לשמור על אי משוא פנים למרות היותו חבר ידוע בקהילה היהודית".

עם זאת, ניתוח שיטתי של שנים של סיקור ישראל ב'אל פאיס' מצביע על כך שהתקרית המצערת לא הייתה טעות חד-פעמית של כלי תקשורת הרגיש מאוד לאנטישמיות. להיפך, הייתה זו פליטה פרוידיאנית שחשפה מסגרת מושרשת שבה ישראל והזהות היהודית מצוירות באופן קבוע כחשודות, כבעייתיות, או כמנוגדות לערכים כמו חוסר פניות או לגיטימיות פוליטית.

במשך עשורים, העיתון שומר על הטיה אנטי-ישראלית עקבית שלעיתים גובלת באנטישמיות. מאז ה-7 באוקטובר 2023, הדבר הידרדר לכדי אקטיביזם לוחמני וגלוי. שינוי זה התאפיין באימוץ חסר ביקורת של הנרטיב של חמאס, עיוות שיטתי של העובדות וקידום אשמת ה"רצח עם" כקו המחנה המרכזי שלו.

על חשיבותו של 'אל פאיס'

'אל פאיס' הוא איננו כלי תקשורת שולי. כעיתון הדגל של המעבר הספרדי לדמוקרטיה בשנות השבעים, הוא הפך ליומון המשפיע ביותר בעולם דובר הספרדית, עם מהדורות בספרד ובאמריקה הלטינית, ויש לו גם גרסאות בשפה האנגלית. הוא מגדיר את עצמו בתור "העיתון הגלובלי". בהינתן שלפי חלק מההערכות, ספרדית היא השפה השנייה המדוברת ביותר בעולם, לאופן שבו העיתון ממסגר סכסוכים בינלאומיים יש השפעה ישירה על מיליונים רבים של קוראים.

מסיבה זו, האופן בו העיתון מסקר את ישראל אינו רק עניין מקומי ושולי – אלא סוגיה עיתונאית המעוררת דאגה ברמה עולמית. ובעוד שההטיה האידיאולוגית שלו הינה בעייתית מזה זמן רב, ההקצנה ברורה לאחר השבעה באוקטובר החריפה מאוד את הבעייתיות שבעיתון.

הטייה אנטי-ישראלית ארוכת שנים

בשנת 2009, 14 חברי קונגרס אמריקאים שלחו מכתב לראש ממשלת ספרד בו הוקיעו את הפרסום השיטתי ב'אל פאיס' של קריקטורות ומאמרים המכילים "סטריאוטיפים אנטישמיים גסים". באותה שנה פרסם לא אחר מעיתון 'הארץ' מאמר שכותרתו "הטיה בשחור ולבן", שגינה את "השילוב הייחודי של רשלנות ועוינות בלתי מוסווית כלפי ישראל" המצוי ביומון הספרדי.

כשהנהגה חדשה נטלה את ההגה ב-2014, לזמן מה היה נראה ש'אל פאיס' מתקן חלקית את דרכו, ומעדיף שיקולים עיתונאיים על פני אידיאולוגיים. עם זאת, ההטיה הפבלובית של חלק ניכר מהצוות המערכתי מעולם לא נעלמה לחלוטין. כמה כתבים ניגשו לעבודתם מנקודת מבט מקצועית יותר, בניסיון לספק הבנה טובה יותר של החברה הישראלית על כל מורכבויותיה, אך הם הוחלפו במהרה בעיתונאים שהיו מעוניינים יותר בהבעת הדעות הקדומות שלהם מאשר בדיווח החדשותי.

סגל הכתבים החדש, שהיה אחראי לסדרת כשלים עיתונאיים חמורים, ככל הנראה לא נשא בתוצאות מעולם. במקרה אחד, כתב הוציא את דבריו של מרואיין מהקשרם, והציג אותו כמי שמצדיק את תנועת ה-BDS – דבר שמעולם לא עשה. המרואיין פנה לעיתונאי פעמיים בבקשה להציג את דבריו בהקשר הראוי. הכתב סירב, וחזר ביודעין על העיוות בשני מאמרים נוספים שפורסמו לאחר מכן.

העיתון דיווח גם, בלילה שבין ה-13 ל-14 במאי 2021, כי ישראל פולשת לעזה – אם היה מסתמך ולו על מקור אמין אחד, הדבר היה מספיק כדי לאשר שזה פשוט לא נכון. 'אל פאיס' שינה לאחר מכן את הכותרת, אך ללא כל התייחסות בכתב או הודעת תיקון.

בשנת 2017, CAMERA Español (מחלקת השפה הספרדית של ארגון CAMERA) תיעדה כיצד 'אל פאיס' זנח סטנדרטים עיתונאיים רבים ונקט מוסר כפול ברור. העיתון תיאר את מנהיג חמאס דאז, איסמעיל הנייה, כ"מתון" ו"פרגמטי", בעודו מתייג את ממשלת ישראל כ"רדיקלית" ו"קיצונית". הוא גם האניש מחבלים דוגמת ליילה ח'אלד – חברת ארגון הטרור המוכרז "החזית העממית לשחרור פלסטין" האחראי לחטיפות מטוסים – והציג אותה כתוצר של "חווית חיים טראומטית", תוך רידוד הסכסוך לכדי מסגרת פשטנית שבה ישראל מצטיירת כגורם היחיד לכל האלימות.

בדיעבד, תקופה זו נראית כגלגול הכי פחות מוטה של העיתון. חילופי הנהלה נוספים ב-2018 הטביעו בסופו של דבר את אמינותו בים של אידיאולוגיה – ולא רק בעניינים בינלאומיים.

השבעה באוקטובר: מהטייה אנטי-ישראלית לאקטיביזם אנטי-ישראלי נמרץ

הטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר 2003 סימן נקודת מפנה. במקום להציג בבירור את ישראל כקורבן של תקיפה אכזרית, 'אל פאיס' בחר מלכתחילה לעמעם את האחריות ונמנע מלהציג את ישראל כקורבן לטבח.

כבר ביום הטבח עצמו, כשהמידע עדיין הלך והתברר, פרסם 'אל פאיס' את הכותרת: "חמאס פותח במתקפת פתע חסרת תקדים נגד ישראל מעזה".

כותרת המשנה שילבה את הצידוק של חמאס וביקשה להציג סימטריה בקורבנות, בקובעה:

מיליציות פלסטיניות הרגו לפחות 250 בני אדם באמצעות חדירת עשרות לוחמים, חטיפת אזרחים וחיילים וירי אלפי רקטות, במתקפה הגדולה ביותר על שטח ישראל מזה עשורים. חמאס מצדיק את מבצע הפתע שתוכנן בקפידה באזכור "פשעי הכיבוש". "אנחנו במלחמה", הצהיר נתניהו לפני שהצבא הרג 232 פלסטינים בהפצצות.

אל פאיס גם לא היה מסוגל – או שהוא לא רצה – להעביר לקוראיו את רמת האכזריות והסדיזם הקיצוניים של המתקפה, כשהוא מרכך אותה במונחים כגון "מסר" או "אתגר", מפשט את האירועים לכדי "הסלמה באלימות" גרידא וכופה סימטריה מוסרית ביחס לקורבנות הישראלים שנטבחו בטבח ולפלסטינים, בתוכם לוחמים, שנהרגו בתגובה הצבאית של ישראל. באותה רוח, הכותרת של מאמר המערכת ב-7 באוקטובר הייתה "חמאס מאתגר את ישראל" והמאמר דחק לעצור את "מרחץ הדמים" שעלול להתפשט.

במהלך חמשת החודשים שלאחר מכן, ניתח CAMERA Español כל כותרת ב'אל פאיס' על פני כל מדורי העיתון. כותרות משמשות כמעין מדריך למשתמש למסגור המידע המופיע בהמשך. הן מסכמות עבור הקוראים את מה שהם עומדים לפגוש, וחשוב מכך, את מה שמצופה מהם לחשוב. מסגור זה משמעותי במיוחד, בהינתן שרוב הקוראים לא צורכים הרבה מעבר לאותם "רסיסי מידע" שבכותרות כמקור המידע היחיד שלהם – מגמה שרק התעצמה עם עלייתן של הרשתות החברתיות כפלטפורמה חדשותית.

המחקר חשף הטיה מבנית שהמעיטה באופן עקבי באחריותו של חמאס, בעוד היא מטילה על ישראל את התפקיד המרכזי לאשמה ולאלימות. הטיה זו, המושרשת בבחירת מקורות, בבחירת מילים ובהשמטות שיטתיות, מנעה מהקוראים להבין הן את טבח השבעה באוקטובר והן את השפעתו העמוקה על החברה הישראלית והיהודית. לדוגמה, במהלך אותה תקופה פרסם העיתון יותר מ-30 מאמרי מערכת. אף לא אחד מהם גינה בבירור את חמאס על הטבח או הצביע עליו כאחראי להסלמת המלחמה.

חמאס כמקור עיתונאי מועדף

אחד ההיבטים המטרידים ביותר בסיקור של 'אל פאיס' הוא האמינות שיוחסה באופן שיטתי לחמאס.

מקרה בית החולים אל-אהלי הוא דוגמה מובהקת. ב-17 באוקטובר, קיבל העיתון כעובדה מוגמרת את טענת חמאס שישראל הפציצה את בית החולים והרגה 500 בני אדם. המקור הוצג כ"משרד הבריאות של עזה", מבלי להבהיר שגוף זה נשלט על ידי חמאס.

הכותרת המקורית של הדיווח הייתה "הפצצה ישראלית על בית חולים בעזה גורמת למאות הרוגים".

כשחקירות הראו מאוחר יותר שהפיצוץ נגרם כתוצאה מרקטה כושלת של הג'יהאד האיסלאמי ושמספרי הנפגעים נופחו, אל פאיס תיקן את הכותרת מבלי לפרסם הודעת תיקון ברורה.

הכותרת המתוקנת, "הפצצת בית חולים בעזה גורמת למאות הרוגים", לא זיהתה את הג'יהאד האיסלאמי כאחראי ואף לא הכירה בטעות. האירוע רודד לכדי תקרית עמומה ללא גורם ברור, שבה "הצדדים מאשימים זה את זה". מספר מאמרים שפורסמו לאחר מכן כשלו גם הם בהבהרת העובדות.

דפוס הפעולה הזה, של קבלה ללא ביקורת של נתונים לא מאומתים, חזר על עצמו עם מספרי נפגעים, התקפות לכאורה על בתי חולים, אמבולנסים ושיירות הומניטריות – תמיד לרעת ישראל. העיתון מסר למעשה את העמוד הראשון שלו לידי חמאס במספר הזדמנויות, ואיפשר לארגון להבליט את נתוניו ואת הנרטיב שלו ללא כל הקשר.

אל פאיס מסתיר מפני קוראיו את מטרותיו המוצהרות של ארגון הטרור – השמדת המדינה היהודית וחזרה על השבעה באוקטובר "שוב ושוב" – בעוד שטורי הדעה, העמודים הראשונים והכותרות שלו מעצימים את האשמות חמאס נגד ישראל. לעומת זאת, העיתון קובר את העמדות הישראליות עמוק בתוך מאמרים ארוכים.

השפה בה העיתון נוקט חושפת אף היא הטייה אידיאולוגית חזקה. לא נדיר למצוא מאמרים המתארים את הצבא הישראלי כ"צבא כיבוש", ללא מירכאות וכאילו מדובר בתיאור עובדתי. במקרים אחרים, נעשה שימוש במונח "נרצחו" כדי לתאר נפגעים אגביים, תוך רמיזה לכוונה פלילית.

לדוגמה, מאמר מ-7 בספטמבר 2024 נשא את הכותרת: "המשפחה והארגון הלא-ממשלתי של הפעילה הטורקית-אמריקאית שנרצחה בגדה המערבית דוחים את הגרסה הישראלית".

כותרת המשנה הוסיפה:

תנועת הסולידריות הבינלאומית מאשימה את הצבא בהריגתה 'בדם קר' של איישנור אזגי, שעל פי צבא הכיבוש, יידתה אבנים.

במקרה זה, העורכים הסירו מאוחר יותר בחשאי את המונח "נרצחה" ללא כל התייחסות לשינוי. הביטוי "צבא הכיבוש", המופיע בידיעות שונות של 'אל פאיס', נותר על כנו.

יישור הקו של 'אל פאיס' עם השיח של חמאס מומחש באמצעות הכותרת הבאה והפסקה הראשונה, לפיהן נראה כי הן מצרות על כך שתוכנית שלום אינה מיטיבה עם ארגון הטרור:

תוכנית טראמפ ונתניהו לעזה: מלכודת לחמאס ללא דדליינים או ערבויות

הטקסט, שסוכם ללא הכללת התנועה האיסלאמיסטית, מותיר אותה בין הפטיש לסדן בכך שהוא דורש ממנה להיכנע ולמסור מיידית את כל החטופים, ללא כל תמורה מעבר לסיום הטבח והוויתור על טיהור אתני.

קידום עלילת רצח העם

מרכיב מרכזי נוסף באקטיביזם של 'אל פאיס' הוא התעקשותו להחדיר את המונח "רצח עם" לסדר היום החדשותי, גם כשגופים בינלאומיים לא קבעו קביעה שכזו. כפי שצוין, הוא מופיע לעיתים קרובות בטורי דעה – כאילו רצח עם הוא עניין של דעה – אך הוא גם מוצג כעובדה בדיווחים חדשותיים, ללא מירכאות.

דוגמה מאלפת אחת הייתה מאמר על הפגיעה בעסקים ובתי ספר יהודיים בברצלונה, שפורסם בתחילה תחת התגית "רצח עם", ובכך הסיט את המיקוד והאחריות מאנטישמיות והטיל במקום זאת את האשמה על הקורבנות עצמם.

סיקור החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק המחיש זאת באופן דומה. אף שבית הדין לא פסק שישראל מבצעת רצח עם, 'אל פאיס' פרסם בכל זאת את הכותרת השקרית: "הסיבות שבגינן בית הדין של האו"ם סבור כי מתקבל על הדעת שישראל מבצעת רצח עם בעזה".

מאמרי מערכת ואנטישמיות מדוללת

בעבר הפגין 'אל פאיס' רגישות "אירופאית" מסוימת בכל הנוגע לאנטישמיות ולשואה. גם בתקופות שאופיינו בסיקור נוקשה של ישראל, העיתון שמר על פתיחות מסוימת כלפי הקהילות היהודיות בספרד. לאחר שני חילופי ההנהלה האחרונים, הדלת הזו נסגרה. הצהרות ונקודות מבט מהקהילה היהודית חדלו למצוא מקום בעיתון, שאף דחה מאמר דעה מאת כותב קבוע שהציג את העמדה הישראלית המרכזית – ללא כל נימוק.

לעיתים, העיתון מפרסם את דבריו של ישראלי המבקר את ממשלתו שלו, או מאמרים העוסקים בפרקים היסטוריים רחוקים. בקיצור, העיתון מוצא מקום לקטעים המשמשים כ"כתבי מחילה" סמליים ומאפשרים לו להימנע מהתמודדות עם האנטישמיות העכשווית, המתבטאת כיום בעיקר באמצעות שנאה ודמוניזציה של ישראל.

בנוסף, יש מקום נרחב לטקסטים המוזילים את השואה, משווים אותה למצב בעזה, או מסתמכים על "היהודי הטוב" השולי המאשים את שאר בני עמו בשותפות ל"רצח עם".

מאמרי הדעה העוינים לישראל הם דומיננטיים, בעוד שמאמרים המציגים את נקודת המבט הישראלית הם נדירים. בין הקולות הזרים המתפרסמים, המרואיינים או המקודמים נמנות דמויות כגון פיטר ביינרט עם האשמותיו בדבר "עליונות יהודית" ועצות לגבי "כיצד להיות יהודי לאחר הרס עזה", נעמי קליין המעצימה את עלילת "רצח העם" בעזה, והקיצונית מטעם האו"ם פרנצ'סקה אלבנזה, הזוכה לשבחים ללא ביקורת. הכותבים המקומיים כוללים את נשיא אונר"א ספרד, שהשתייכותו לארגון מוסתרת באופן שיטתי על ידי העיתון למרות ניגוד העניינים הברור שלו – מה שהופך מאמרים אלה לאקטיביזם במסווה.

כותרת מה-30 באוקטובר 2023 תמצתה באופן מושלם את עמדתו של אל פאיס: "זה נתניהו, לא חמאס".

על פי העיתון, חמאס הוא שחקן לא רלוונטי, למרות שפתח במלחמה בטבח חסר תקדים. כל האחריות מוטלת על ישראל – אפילו על השבעה באוקטובר עצמו.

זוהי אינה טעות; זהו דפוס

מהשופט האמריקאי חסר הפניות "למרות היותו יהודי" ועד לאימוץ השיטתי של השפה והנתונים של חמאס, ומהשמטת מידע רלוונטי ועד לקידום מסגרת "רצח העם", התמונה העולה לפנינו היא איננה של סדרת טעויות טכניות, אלא דפוס עריכתי עקבי ומתמשך.

דפוס זה מציג את ישראל כמי שתמיד אשמה, את חמאס כחסר רלוונטיות או כגורם מגיב בלבד, ואת היהודים – הן בישראל והן בתפוצות – כחשודים, שהלגיטימיות, הסבל או הזכות להגנה עצמית שלהם חייבים לעמוד תמיד בסימן שאלה.

הבעיה עם אל פאיס היא לא רק מה שהוא מתקן תחת לחץ, אלא כל מה שהוא ממשיך לפרסם ללא תיקון כלל.

לקריאת הגרסה של המאמר באנגלית באתר CAMERA, לחצו כאן. לקריאת הגרסה בשפה הספרדית של המאמר באתר CAMERA Español, לחצו כאן.

להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.