עמוס שוקן טועה ומטעה: ההחלטה החדשה של האו"ם לא 'מייעדת' שטחים לפלסטינים

עמוס שוקן, הלוא הוא המו"ל הוותיק והנמרץ של עיתון 'הארץ', קורא במאמר בעיתונו להקים מדינה פלסטינית בהקדם האפשרי, וטוען כי ממשלת ישראל – שמצהירה שהיא מתנגדת לכך – פועלת בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל.

שוקן טוען שהסכמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית אינה רק עמדה מוסרית, אלא שהיא תשפר את מעמדה המדיני של ישראל ותביא לסיום הסכסוך עם הפלסטינים. עד כאן שום דבר לא חדש. הבעיה היא ששוקן שוזר במאמרו כמה וכמה שקרים של התעמולה האנטי-ישראלית, שגם הם אינם חדשים כלל – ניתן למצוא כדוגמתם על דפי 'הארץ' מדי יום ביומו, ואנחנו עוסקים בהפרכתם העקבית מזה שנים:

למשל, שההתנחלויות מנוגדות לאמנת ז'נבה הרביעית (האמת היא שאמנת ז'נבה אינה רלוונטית להן);

שישראל משיתה על הפלסטינים "משטר אפרטהייד אכזרי" (שקר אנטי-ישראלי ותיק, המתעלם מהמציאות ומופנה באופן בלעדי נגד ישראל);

שראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הוא פרטנר המתנגד לאלימות ולטרור ומושיט את ידו לשלום (לאורך שנותיו כמנהיג תיגמל את הטרור ביד נדיבה, הסית לרצח ואלימות באופן תדיר וסירב להצעות שלום).

עד כאן אין כל חדש, כאמור. אך מאמרו של שוקן מכיל שגיאה עובדתית נוספת, שכמותה עוד לא פגשנו: שהחלטה 2803 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה בנובמבר האחרון, היא "זהה" להחלטה 2334 של מועצת הביטחון, שהתקבלה ב-2016. כך כותב שוקן:

מבחינה מעשית, ישראל מנועה מלספח את השטחים הכבושים. הם לא יהיו חלק ממדינת ישראל, וברור שמניעת הקמתה של מדינה פלסטינית נועדה לשמר בידיה שטח אשר לפי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם החודש (2803), שזהה להחלטתה מדצמבר 2016 (2334), מיועד למדינה הפלסטינית.

ההדגשה שלנו. עד כמה מדובר בטענה מופרכת וחסרת מושג? ובכן, אין צורך בידע מוקדם במשפט בינלאומי בכדי להיווכח בטעות. כל מי שירפרף ביעף על החלטה 2803 מנובמבר 2025 ועל החלטה 2334 מדצמבר 2016, יווכח שלמעט העובדה שישראל והפלסטינים מוזכרים בשתיהן, אין ביניהן כל קשר. שתי ההחלטות שונות מאוד זו מזו הן בתוכנן, הן בסוגיות בהן הן עוסקות, והן בטון בו הן כתובות.

וביתר פירוט:

החלטה 2334 מ-2016 היא החלטת גינוי הצהרתית נגד ישראל על הקמת התנחלויות והרחבתן. היא הרבה פחות רלוונטית לרצועת עזה (וגם אינה מזכירה כלל את עזה), שכידוע ריקה מהתנחלויות ישראליות מאז קיץ 2005. היא מציינת שהבסיס לגינוי מפעל ההתנחלויות הוא שהן פוגעות ב"פתרון שתי המדינות על בסיס קווי 1967" – ולכן ניתן לומר שהיא, בניגוד להחלטה שעברה בחודש שעבר, אכן "מייעדת" שטחים למדינה הפלסטינית.

החלטה 2803, לעומת זאת, היא החלטה אופרטיבית הנוגעת לרצועת עזה בלבד ועוסקת ביישום תוכנית השלום של טראמפ. היא אינה מזכירה כלל התנחלויות או את יהודה ושומרון/הגדה המערבית. היא אכן מדברת על "נתיב אמין למדינה פלסטינית", אך לא מציינת מה יהיו הגבולות של המדינה הפלסטינית (למעט ההוראה שישראל לא תספח או תכבוש את רצועת עזה, כפי שהיא התחייבה במסגרת ההסכם). ההחלטה בכלל אינה מגנה את ישראל – אלא מציינת את ישראל כאחד הצדדים להסכם ומתאמת איתה את המשך יישומו.

עמוס שוקן, אם כן, טועה עובדתית בשתי נקודות מרכזיות:

1. בטענתו שהחלטה 2803 "זהה" להחלטה 2334.
2. בטענתו שהחלטה 2803 מייעדת למדינה הפלסטינית שטחים כלשהם שישראל מעוניינת לספח.

פנינו למערכת 'הארץ' והפנינו את תשומת ליבה לשגיאה העובדתית הגסה שלא הייתה צריכה לראות אור. למרבה הצער, ב'הארץ' בחרו להותיר את מאמרו של המו"ל על כנו ללא שינוי.