רשעותו של ה'גרדיאן' כלפי ישראל אינה יודעת שובע "אפרטהייד", "רצח עם", "עליונות לבנה", "קןולוניאליזם" ועוד ועוד – אין תווית שהעיתון הבריטי יהסס להדביק למדינת היהודים CAMERA | 08.12.25 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מאת: אדם לביק אפשר לחשוב על אנטי-ציונים כעל נרקומנים: לאורך זמן, הם לא מצליחים להתמסטל באותה מידה מהעלילות האנטי-ישראליות הישנות. לכן הם ממשיכים להזדקק לדרגות גבוהות יותר של רשעות כלפי המדינה היהודית, על מנת לשמר את הריגוש המזכך המופק מאמונתם שהם נלחמים ברוע טהור. העלילות של "גזענות", "קולוניאליזם" ו"אפרטהייד" – במיוחד בעקבות הטבח שחמאס ביצע בשבעה באוקטובר – כבר לא הספיקו. לכן, כל מה שנדרש היו כמה ציטוטים מעוותים ומזויפים מצד מנהיגים ישראלים טראומטיים בימים שלאחר שחוליות ההרג של חמאס רצחו, אנסו, עינו ושדדו במרחבי דרום הארץ, והנה יש להם חטא ישראלי חדש להוסיף לקוסמולוגיה האנטי-ציונית שלהם: רצח עם. גרסאות שונות של האשמה זו הוטחו על ידי כותבים בעיתון הבריטי ה'גרדיאן' לא פחות מ-11 פעמים בתוך 13 ימים, החל משבוע אחד בלבד לאחר הטבח ההמוני של חמאס ביהודים בשבעה באוקטובר 2023. למשל רז סגל, היסטוריון ישראלי, אקדמאי נוסף הפועל בתיבת התהודה הסגורה אידיאולוגית של ה"מחקר" האנטי-ציוני, שחתם ב-18 באוקטובר 2023 על מכתב מאת "חוקרים ומומחים בדין הבינלאומי, לימודי סכסוכים ולימודי רצח עם" שהזהיר מפני פוטנציאל הרצח-עם של ישראל. הוא פרסם מאמר דעה ב'גרדיאן' ב-24 באוקטובר 2023, ובו חזר והדגיש כי המדינה היהודית לכל הפחות מכינה את הקרקע לקראת רצח עם, תחת הכותרת "ישראל צריכה להפסיק להשתמש בשואה כנשק". באותו מאמר הוא גם טען כי אין לראות את מתקפות חמאס כנובעות מרוע, אלא יש להבינן כראוי בהקשר ההיסטורי של הקולוניאליזם ההתיישבותי הישראלי מאז הנכבה של 1948. הוא אף לעג לטענות הקורבנות מצד ישראל, אותה תיאר כך: מדינה חזקה, עם בעלי ברית חזקים וצבא חזק, העוסקת במתקפת תגמול נגד פלסטינים חסרי מדינה הנתונים תחת שלטון קולוניאלי-מתנחלי ישראלי, כיבוש צבאי ומצור. סגל חזר ל'גרדיאן' ממש לאחרונה (28 בנובמבר) והזהיר את הקוראים שלמרות הפסקת האש, "רצח העם בעזה רחוק מלהסתיים". הוא גם הוסיף עלבון חדש – עליונות לבנה – שכבר חורג מהאשמה של "התנהלות רצחנית" ועובר להגדיר את מהות המדינה כמנוגדת לעצם מוסריותו של העולם המתורבת. למרות שהמאמר רווי בטעויות עובדתיות ועיוותים היסטוריים חמורים, נתמקד כאן רק בעלילת הדם המכוערת הזו שפורסמה על גבי העיתון: אבל מנצחי מלחמת העולם השנייה כלל לא התכוונו לבוא חשבון עם העליונות הלבנה [הנאצית], משום שארצות הברית, בריטניה וצרפת היו בעצמן אימפריות של עליונות לבנה. באותה מידה, מנצחי מלחמת העולם השנייה לא חיפשו שום דין וחשבון על הלאומיות, כי כולם – כולל הסובייטים – היו לאומנים ומאמינים אדוקים ב"הומוגניזציה לאומית" כתנאי הכרחי לביטחון ולשלום. בשום מקום לא היה ברור יותר מה משמעותו של אותו שלום – הרבייה מחדש של הלאומיות ושל העליונות הלבנה אחרי מלחמת העולם השנייה – מאשר במדינת ישראל, מדינת לאום מוצהרת-אקסקלוסיבית ומדינה מתנחלית מוצהרת-אקסקלוסיבית – מה שזאב ז'בוטינסקי, אבי הציונות הרוויזיוניסטית, תיאר במאמרו הידוע מ-1923 כפרויקט קולוניאלי-מתנחלי שיכול להתקיים רק באמצעות "קיר ברזל". אף שזו תהיה טעות להתייחס לעלילת דם זו כאל טענה רצינית, חשוב בכל זאת – בהקשר של הבנת נכונותו של ה'גרדיאן' לסחור בעלילות הדם הרעילות ביותר נגד ישראל – להדגיש את האכזריות, את הרוע ואת הסילוף המוסרי העמוק הכרוכים בניסיון לתאר את תקומתה מחדש של מדינת היהודים, רק שלוש שנים לאחר שמדינה נאצית הדוגלת בעליונות לבנה רצחה שישה מיליון יהודים והתייחסה אליהם כאל בני גזע נחות ולא-לבן, דווקא כמדינה בעלת עליונות לבנה בעצמה. האבסורד שבטענה שישראל – בה רוב היהודים הם ממוצא ספרדי, מזרחי או אחר שאינו אירופאי, כלומר "לא-לבנים" – היא מדינה של "עליונות לבנה", אמור להיות ברור אפילו לצופה המזדמן ביותר. אולם כפי שציין אדם לואיס-קליין, מי ששם דגש יתר על תשובות מבוססות-פנים כאלה טועה לחשוב שאנטי-ציונים כמו סגל פועלים בתום לב. מי שעושה זאת, הוסיף לואיס-קליין, לא מבין איך "האנטי-ציונות באמת פועלת – כמערכת סגורה של האשמות שנועדה לאלץ יהודים להתכחש לזהותם". אכן, הטענה שציונות היא אידיאולוגיה של עליונות לבנה הדומה לנאציזם היא דרך להוציא את הישראלים וגם את יהודי התפוצות אל מחוץ לגדר המוסרית – כלומר כמטרות לגיטימיות. בהתחשב בעלייה הדרמטית באנטישמיות בבריטניה מאז הטבח שביצע חמאס, כתבנו בתלונתנו לעורך הקוראים של ה'גרדיאן' כי רטוריקה מתסיסה שכזו – שמטרתה לרצות את התשוקה הבלתי-נדלית של קוראיהם לתוכן אנטי-ציוני – רק תלהיט עוד יותר את רמות הסכנה הקיימות ממילא של עוינות כלפי יהודים במדינה. לא משנה מה תהיינה תוצאות התלונה שלנו, עצם העובדה שהאשמתו של סגל ב"עליונות לבנה" קיבלה שוב אור ירוק מהעורכים, מוכיחה שלמוסד הזה כמעט ואין מעצורים מוסריים שימנעו פרסום של התוכן הקיצוני, הרעיל והמופרע ביותר על יהודים ועל מדינת היהודים – כל עוד השנאה הזו מוגשת בלבוש המכובד של שפת זכויות האדם וההשכלה. "השפה משתנה. היא מתחדשת ומתאימה את עצמה", ציין דייב ריץ', מנהל המדיניות של CST, בנאום הזיכרון לליל הבדולח 2023 בסידני. "הרעיון המרכזי, הסמלי, של גל האנטישמיות הנוכחי", הוא הדגיש, "איננו הסיסמה הנאצית 'היהודים הם הצרה שלנו', וגם לא ההאשמה הקדומה שהיהודים הם 'רוצחי המשיח'. הוא", הוא הוסיף, "שהיהודים הם מתנחלים וקולוניאליסטים, גזענים ובעלי עליונות לבנה." המשמעות של כך, סיכם ריץ': היא שזהות יהודית קולקטיבית איננה כמו זהויות אחרות: או שהיא הונאה ריקה כי יהודים אינם ראויים לקרוא לעצמם עם, ולכן אינם זכאים לזכויות הנלוות למעמד הזה; או שהיא נושאת כתם רשע ייחודי שחייבים לדכאו לטובת האנושות כולה. לכך אנו מתכוונים כשאנו מדברים על אנטישמיות ב'גרדיאן'. לקריאת המאמר בשפה האנגלית באתר CAMERA-UK לחצו כאן.
