מה 'הארץ' לא מספר לכם על כוח אוריה

אם ברצונכם ללמוד כיצד להשחיר את שמה של יחידה צבאית על סמך כמה עדויות אנונימיות ותיאורים מפחידים, אפנה אתכם לכתבת התחקיר של יניב קובוביץ ויהושע (ג'וש) בריינר שפורסמה ב'הארץ' בשבוע שעבר, אודות כוח אוריה – יחידת מילואים של מפעילי כלים מכניים כבדים, הפועלת ברצועת עזה.

הכתבה מבעיתה את הקוראים כבר מכותרת הגרסה המודפסת של העיתון:

"כמו פלנגה": הכוחות שמשטחים את הרצועה פועלים בלא פיקוח

כך קובוביץ ובריינר פותחים את הכתבה:

רואים אותם ברחבי רצועת עזה, כמעט בכל מקום. קבוצות־קבוצות של אנשים מפעילים כלים הנדסיים כבדים למען מטרה אחת: הרס… אזרחים – רבים מהם מתנחלים – שמגויסים למילואים דרך חברות קבלן. המטרה: להרוס מבנים ומנהרות. או במילים הנפוצות יותר בקרב המעורים בנושא: "לשטח את עזה".

מכאן מתחילה הכתבה לתאר את "כוח אוריה", יחידה צבאית של מתנחלים אידיאולוגיים העושים בעזה ככל העולה על רוחם, זורעים הרס ללא חשבון ופועלים ללא דין וללא דיין.

על ערכן של עדויות חיילים בעיני 'הארץ'

המקורות לכתבה הם עדויות אנונימיות, בעיקר של קציני ואנשי הנדסה הפועלים בעזה. קשה להתווכח עם עדויות כאלו בלי להיות בשטח ולהתרשם ממראה עיניים. אלא שלאחר פרסום הכתבה, חייל מילואים בשם יהונתן ורנר – המשרת בגדוד מילואים של הנח"ל והעביר מאות ימים בעזה בשנתיים האחרונות – פרסם תגובה קוטלת משלו לכתבה ב'הארץ'. ורנר מעיד על עצמו שהוא עבד באופן צמוד עם כוח אוריה, ויכול לספר על פועלם מכלי ראשון. ורנר נתן לנו את אישורו להפיץ את דבריו, וגם לתרגמם ולפרסמם באנגלית.

נשאלת השאלה, מדוע להאמין לעדותו של ורנר על פני הגרסה של 'הארץ'? ראשית, יש לזכור שעיתון 'הארץ' בעצמו מייחס חשיבות רבה לעדויות של חיילים המשרתים בשטח ומספרים על חוויותיהם. רק לפני חודשיים הוא הסתמך על עדויות אנונימיות של חיילי צה"ל שסיפרו שירו ירי אזהרה לכיוונם של אזרחים עזתים – כהוכחה לכך שצה"ל טובח עשרות מבקשי סיוע הומניטרי מדי יום ביומו. שנית, בניגוד למרואיינים של 'הארץ', ורנר מזדהה בשמו המלא.

שלישית, כל העדויות בכתבה של יניב קובוביץ וג'וש בריינר תואמות לגרסה המציגה את כוח אוריה ככוח סורר ומורה. הם לא מנסים להציג מישהו שייתן גרסה שונה במקצת. לכן יש ערך רב בהשמעת נקודת המבט ש'הארץ' מנסה להסתיר. מכאן ואילך, זכות הדיבור שמורה ליהונתן ורנר.

מה הקשר לבצלאל זיני?

ניכר כי קובוביץ ובריינר נחושים לקשור בין כוח אוריה לבין בצלאל זיני, אחיו של האלוף במילואים דוד זיני, ראש השב"כ המיועד. הם מתארים את הכוח כ"צוותו של בצלאל זיני", וכותבים:

שם אחד מוזכר שוב ושוב בהקשר שלו [של כוח אוריה]: בצלאל זיני, אחיו של המיועד לתפקיד ראש שב"כ הבא, האלוף במילואים דוד זיני…

בצלאל זיני הוא איש די אלמוני… לפני כחודשיים עלה שמו בפוסט פייסבוק של כתב "הארץ" אורי משגב, ושם הוזכר כדמות מפתח בכוח אוריה.

על כך עונה ורנר:

ראשית, אני פוגש את כוח אוריה כמעט כל יום ופעם אחת לא ראיתי את בצלאל זיני. לידיעתי, זיני משרת פעיל בכלל במקום אחר לגמרי.

דבריו של ורנר תואמים את תגובת דובר צה"ל בכתבה:

בצלאל זיני משרת במילואים בתור אחראי על המעטפת הלוגיסטית לחיילים בכוח – דואג להכנסת האוכל וכלל הצרכים הנדרשים. נדגיש כי הוא אינו מפעיל כלים בעצמו, אינו משרת בתפקיד פיקודי בכוח ואינו מחליט על פעילות הלוחמים.

אם זה המצב, מדוע יש בכלל לציין את בצלאל זיני? ומדוע בסיום הכתבה, מופיעה הערה המודיעה לקוראים ש"כתבה על בית גידולו של ראש שב"כ המיועד דוד זיני תתפרסם ביום שישי במוסף 'הארץ'"? האם יש קשר לקמפיין ש'הארץ' מנהל לאחרונה נגד מינוי אחיו דוד לראשות השב"כ?

אברהם אזולאי ז"ל

קובוביץ ובריינר כותבים:

לעיתים הסיכון הפך לאסון. "אברהם אזולאי, שנהרג מירי של מחבל שהגיע עד לתא הדחפור שלו, גם היה חלק מכוח אוריה", אמר ל"הארץ" קצין הנדסה ברצועה. זה קרה לפני כחודשיים בחאן יונס.

אלא שוורנר מספר סיפור אחר:

אברהם אזולאי לא שירת תחת אוריה במותו…  אזולאי עזב את אוריה קצת לפני מותו והותקף ע״י מחבלים בגזרה אחרת לגמרי שאוריה לא עבד בה באותו זמן אלא מישהו אחר.

שיטות עבודה פרוצות וללא פיקוח?

קובוביץ ובריינר כותבים שכוח אוריה, כמו גם כוחות דומים אחרים פועלים באופן פרוץ ועצמאי:

מפקדים, קצינים וחיילי מילואים מגלים כי הדרך של הצוותים הללו ליישום המשימה פרוצה כמעט לחלוטין: אין עליהם פיקוח, ודאי לא הרמטי; לצבא לא תמיד ברור מיהם; חברי הצוותים אינם מאמצים הנחיות בטיחות, ויותר מפעם או פעמיים סיכנו חיי חיילים ופלסטינים לא חמושים.

ורנר עונה לכך:

כוח אוריה הוא כוח צבאי שמופעל ע״י מפקדים במטה ובשטח…

כוח אוריה הוא כוח מקצועי שאנחנו לא זזים בלעדיו. הוא מומחה באיתור מנהרות ופיתח שיטה ייחודית לזה. לכוח אוריה יש יכולת לחשוף שטח באופן ממוקד, מהיר ויעיל… הוא משימתי, נעול ומביא צורת עבודה יצירתית ושונה. הוא לא אוהב להיות נשלט אבל לא חוצה קווים אדומים…

אוריה לא ״פועל באופן פרוץ לחלוטין״. כאמור, יש שיטה, יש קפ"ק, יש מפות, יש גזרה, יש לו אבטחה צמודה. הכל בתיאום ובסגירה מראש. לא ברורה לי הטענה הזו ומאיפה היא הגיעה.

מה כן? כוח אוריה הוא כוח מילואים (לא קבלן) שמנסה לעבוד בשיטה שונה מאיך שצה"ל עובד. ואני מדבר בקטע טוב. הוא נטול בירוקרטיה, הוא גמיש, קל להפעלה ובעיקר רץ בשטח על מנת להשיג כמה שיותר עבודה במהלך היום.

ורנר מספק גם הקשר מעניין לטענות נגד הכוח המופיעות בכתבה:

בשיחה שהייתה לי עם קצין הנדסה (אני אשכרה יכול לדמיין מי נתן פה את הסיפורים האלה) הבנתי שישנם מתחים מקצועיים בינם לבין כוח אוריה כי אוריה עובד. לא נח. לא מתבכיין. לא נופל לו העט בחמש. הוא רץ לעבוד בכל מצב ובלי סיפורים. את מה שיש לי לומר על ההנדסה לא אפתח פה מהסיבה הפשוטה שאנחנו עובדים איתם צמוד ויש לי הערכה אליהם לצד ביקורת עניינית. מדובר במתח מקצועי ולהבנתי בתחושה שאוריה לוקח להם משימות.

במילים אחרות, תחרות ומתח בין יחידות שונות בצה"ל עלולות להוליד טענות שכאלו. לכן תפקידו של העיתונאי לספק לקוראים נקודות מבט שונות על הסוגיה. למרבה הצער, קובוביץ ובריינר בחרו לספק רק עדויות בגוון אחד מסוים, שמתאים למסקנה שהם גזרו מראש.

נוהל שכן?

קובוביץ ובריינר מאשימים את כוח אוריה בשימוש באזרחים פלסטינים כמגן אנושי:

מקור צבאי מספר כי בפעילות כוח אוריה נעשה שימוש במה שזכה לכינוי "נוהל פלטפורמה". מאחורי השם המסתורי, מספר המקור, מסתתר נוהל אחר, מוכר הרבה יותר, האסור בדיני המלחמה: "נוהל שכן". "מלבישים ציוד מגן על פלסטיני ומכניסים אותו למנהרה שזה עתה גילו לראות אם יש ממצאים", מסביר המקור. ה"ממצאים" בלשון הצבאית הם מטענים, מחבלים או כל דבר שיכול לסכן חיים.

יהונתן ורנר עונה:

אוריה לא עושה שימוש בפלסטינים כמגן אנושי. זו הנפצה על גבול הדיבה. לא ראיתי דבר כזה פעם אחת בכל הימים שלי פה. ושוב, אנחנו איתם ברמה יום יומית כמעט.

"לשטח את עזה"

קובוביץ ובריינר מציירים תמונה של יחידות הזורעות בעזה חורבן לשם החורבן, ללא הצדקה מבצעית כלשהי. יש להן "מטרה אחת: הרס… או במילים הנפוצות יותר… 'לשטח את עזה'"; לחבריהן יש "פיתוי אידאולוגי" להרוס ולהחריב; מוזכר כוח אחר עליו נטען שכל מטרתו היא "להחריב את עזה"; מוזכרת אמירה של גיסתו של דוד זיני ש"להרוס בתים בעזה זו מצווה".

ורנר מבהיר:

חשוב לומר- הבתים בעזה מהווים עלינו איום ישיר. כל מנהרה יוצאת בבית. הבית מסתיר מחבלים. לרוב הוא בכלל ממוטען ולכן יש חשיבות לשטח את הבתים. וכן, כמה שיותר יותר טוב ובעיקר יותר בטוח לחיי הלוחמים שעובדים בשטח.

מתנחלים?

לקובוביץ ובריינר גם חשוב שתדעו שכוח אוריה הוא יחידה של מתנחלים. "רבים מהם מתנחלים"; "אנשיהם מגויסים בקבוצות ברשתות החברתיות, בעיקר מההתנחלויות, וחלק מהם בולטים היטב בימין הקיצוני בשטחים"; בצלאל זיני מתגורר "בהתנחלות עפרה".

ורנר משיב:

דבר אחרון- לא בדקתי אחד אחד מאיפה המפעילים שלו אבל סתם ממבט ושיחות פה ושם אני בספק אם הרוב שם מתנחלים. מי ישמע זו קללה- ״המתנחלים״. חשבתי שסיימנו עם השיט הזה.

עד כאן עדותו של יהונתן ורנר.

לסיכום

בינואר האחרון יצא צה"ל למבצע 'חומת ברזל' נגד תשתיות הטרור בעיר ג'נין, ובמיוחד נגד "גדוד ג'נין" שפעל בעיר ומורכב מאנשי חמאס, הג'יהאד האסלאמי ועוד. בדיווחו על המבצע, כתב 'הארץ' יניב קובוביץ ציין שבכירים בצה"ל ובשב"כ מכנים את הגדוד "ערסים חמושים", וציטט את מפקד הגזרה שאמר ש"זה לא באמת גדוד".

מסקנתו של קובוביץ הייתה נחרצת: בשביל לשרת את צורכי הממשלה, שרצתה להציג את המבצע בג'נין כהמשך ישיר של המלחמה בחמאס בעזה, צה"ל פשוט "המציא" גדוד אויב שלא היה קיים במציאות.

אך בדיקה שלנו העלתה כי מדובר בעורבא פרח: "גדוד ג'נין" הוא מיליציה הפועלת בעיר וידועה בשם זה כבר כמה שנים. יש לה ערכים בוויקיפדיה, כלי תקשורת שונים דיווחו על מעלליה, ורק חודשיים קודם לכן הרשות הפלסטינית בעצמה יצאה למבצע (כושל) נגד הגדוד, ואפילו 'הארץ' דיווח עליו אז בהרחבה.

נראה שמדובר בשיטת עבודה שחוזרת על עצמה אצל קובוביץ, אז עם "גדוד ג'נין" וכיום עם כוח אוריה: התייחס אך ורק לעדויות התומכות בעמדתך, וספר עליהן לקוראי 'הארץ'; התעלם מכל השאר, והסתר מהקוראים את הראיות המנוגדות למסקנה אליה הגעת מבעוד מועד. וכשמדובר ב'הארץ', כמובן, מדובר תמיד באותה מסקנה בדיוק.